קללת התאימות לאחור של Internet Explorer

עדכון 20 יוני: פוסט זה עבר שיפור כללי. תודה לר' שהתקילה אותי בשאלות ועזרה לי לסדר את הנושא יותר טוב בראש  – סדר שאני מקווה שישתקף בשינוי שביצעתי.

את כתיבת הפוסט שאתם קוראים עכשיו התחלתי בעבר. הבנתי שחסר קצת רקע, והתחלתי להרחיב אותו. הרקע התארך והפך לפוסט בפני עצמו.

בפוסט זה אני רוצה לסכם כמה תובנות לגבי התמודדות עם קוד ישן של IE. בסופו של דבר הידע הוא לא מדע טילים, אך השקעתי שעות רבות על מנת "לדוג" אותו ממקורות שונים. כרגיל, אני מנסה לכתוב פוסטים שאני הייתי שמח מאוד לקרוא לו היו זמינים לי כשהייתי צריך אותם.

חלק גדול ממה שאכתוב פה על Quirks Mode נכון גם ל Firefox או אופרה – אבל עד היום לא נתקלתי באף אחד שהתעסק בנושאים אלו בדפדפן שאינו IE – ולכן אדבר רק על IE.

אם אתם לא כותבים קוד שנדרש לרוץ ב IE8 או גרסאות ישנות יותר, או שאתם יכולים פשוט להגדיר את Chrome Frame [א] שיפתור לכם את הבעיות – רוב הבעיות שיוצגו פה הן כנראה לא בעיות שלכם. אלו נושאים שגרמו סבל ללא מעט אנשים.
המניע לעיסוק המחודש בנושא זה הוא השחרור הקרוב של IE10 (במסגרת Windows 8).
בסוף הפוסט כללתי פרטים גם על גרסה זו.

נתחיל בשאלה, "מדוע מייקרוסופט תומכת לאחור בדפי אינטרנט ישנים ועקומים?".

הערכה של ג'ון רזיג על היחס עלות / תועלת בתמיכה בדפדפנים. פילוח השוק של הדפדפנים שונה ממה שאני מכיר. מקור: http://www.manning.com/resig/resig_meapch1.pdf

מדוע מייקרוסופט תומכת לאחור בדפי אינטרנט ישנים ועקומים?
למייקרוסופט יש מדיניות ארוכת שנים של Backward Compatibility. בזמן שמתחרים כאלו ואחרים שברו את ה Backward Compatibility (אשתמש מעתה בקיצור המשעשע BC) של המוצרים שלהם, וכך שברו את ליבותיהם של אנשי ה IT שנאלצו להתמודד עם הצרה – מייקרוסופט תמיד הייתה שם בשבילם ותמכה לאחור. אפשר לומר שBC הוא Value Proposition או אפילו ערך מרכזי של החברה. ערך זה מתורגם כמובן למעשים:

Microsoft will offer a minimum of 10 years of support for Business and Developer products. Mainstream Support for Business and Developer products will be provided for 5 years or for 2 years after the successor product (N+1) is released, whichever is longer. Microsoft will also provide Extended Support for the 5 years following Mainstream support or for 2 years after the second successor product (N+2) is released, whichever is longer. Finally, most Business and Developer products will receive at least 10 years of online self-help support.

מקור

הנה כמה דוגמאות:

  • Silverlight 5, טכנולוגיה שנראה שמייקרוסופט רוצה לזנוח – תיתמך עד 2021.
  • Windows Vista הבעייתית תיתמך עד 2017. 5 שנים נוספות מעכשיו.
  • IE8, שהמהדורה אחרונה שלו (עם Bing כ Default) שוחררה ב 2010 – ייתמך עד 2020.
  • כיצד ניתן להסביר שמייקרוסופט הפסיקה לתמוך בIE6 המפורסם כבר לפני שנה?? האא… הוא שוחרר בשנת 2001.

שלא תבינו לא נכון: כמובן שיש ערך עסקי משמעותי בתמיכה לאחור. עבור רוב המשתמשים מוצרים ששוחררו לפני עשור (נאמר Office 2000) הם מספיק טובים ושדרוג הם כאב-ראש ועלויות מיותרות. העניין הוא שיש ערך כספי, לעתים רב, בשחרור גרסאות חדשות (למשל, אופיס) ואז נוצרת קשת של גרסאות שונות שזמינות בשוק – ומי שמפתח מוצר צד שלישי נאלץ להתאים את עצמו למספר גרסאות.

"העולם שלנו לא נעשה איטי יותר – להיפך". שחרור של גרסה פעם בשלוש-ארבע שנים יצאה לה מהאופנה וברגע שמייקרוסופט מתחילה לשחרר מוצרים, למשל את IE, פעם בשנה – 10 שנות תמיכה היא תקורה משמעותית מאוד להתמודד איתה.

בשנת 2020 מייקרוסופט עתידה לתמוך ב 11 גרסאות שונות של אינטרנט אקספלורר: IE8, IE9, IE10, IE11, IE12, IE13, IE14, IE15, IE16, IE17 ו IE18 [ד]. בסוף פוסט זה תראו שכל גרסה של IE היא סיפור בפני עצמו.

כך עובדים ערכים של חברה: הם מחלחלים לכל פינה. לטוב ולרע.

ה"תאימות לאחור" מתחילה להסתבך
עד כמה שידוע לי הגרסה הראשונה של IE שידעה לרנדר (render) דף HTML ביותר מצורה אחת היא IE6. מייקרוסופט קוראת למודים אלו Document Modes, אני אשתמש בפוסט זה בשם Rendering Mode שנראה לי פחות מבלבל. החלק בדפדפן שאחראי על ציור הדף נקרא Rendering Engine או Layout Engine. הוא מפענח את ה HTML וה CSS, בונה בזיכרון את ה DOM מה-HTML ו Style Tree מה-CSS, מרכיב אותם אחד על השני ומצייר את התוצאה על המסך. המנוע בו IE ל Windows משתמש נקרא Trident (= קלשון, בעברית).



מנוע הרינדור של IE6 הוסיף תמיכה תקנית ב Box Model (הוסבר בפוסט הקודם) – שינוי די משמעותי ש"שובר" דפים שעבדו ב Box Model הישן. על מנת לתמוך "גם וגם" הוא הגדיר 2 מודים:

  • IE6 Standards Mode – שהציג את ה Box Model בצורה התקנית.
  • Quirks Mode – שהציג את הדפים כפי שעבדו בגרסה הקודמת (IE 5.5) – ע"פ ה Box Model של IE.
וכיצד הדפדפן יודע אם מדובר בדף שנכתב עם Box Model "ישן" או "חדש"?
הבעיה הייתה לא רק של IE, אלא גם של FF ואופרה, ו W3C הגדיר פתרון: שימוש בתוית בשם DOCTYPE.
הפתרון, בהפשטה מסוימת, הוא כזה: אם הדף הוא מסוג "חדש", כלומר פועל ע"פ הסטנדרטים של W3C בכל הנוגע ל Box Model ובכלל – הוא יסומך בעזרת תוית DOCTYPE, שממוקמת בראש הדף, מעל תג ה HTML.
 
אם לדף לא הייתה תגית DOCTYPE – מניחים שמדובר בדף ישן מאוד ולכן IE יריץ אותו ב Quirks Mode. גישה זו שמרה על תאימות טובה לאחור, מכיוון שלא היה צריך לבצע שינויים בדפים ישנים: פשוט לא הייתה בהם תגית DOCTYPE [ה].
יש לציין ש IE6 Standards Mode הוא המוד של IE6 לתמיכה בסטנדרטים, על אף שהתמיכה שהוא מספק היא חלקית למדי.

 
IE7 שיפר את מנוע הרינדור. הוא תיקן סטיות רבות מתקן ה CSS שהמפורסמת בהן היא תמיכה בשקיפות של קובצי PNG.
מוד הרינדור של IE6 פשוט שופר והוחלף והוא נקרא IE7 Standards Mode.
IE8 כבר עבר את מבחן ה ACID2 (לבדיקת תאימות של דפדפנים לסטנדרטים), אחרי שנים ש IE נכשל במבחן בנחרצות. הוא הוסיף תמיכה, כמעט מלאה, ב CSS 2.1.
CSS 2.1 הוסיף מורכבות חדשה. הוא הגדיר את הדרך בה נקבע הגובה של תאים בטבלה, דרך ששונה ממה ש IE נהג לחשב. שימוש בטבלאות "בלתי נראות" לצורך עימוד הדף היה מאוד נפוץ באותה תקופה – ודפים שנכתבו עבור IE6 או IE7 והוצגו ע"פ הצורה הסטנדרטית של CSS 2.1 – שובשו קשות.
W3C שוב בא לעזרה והגדיר תקן ל Almost Standards Mode, מוד בו הדפדפן מציג דף ע"פ התקן, חוץ מחישוב גובה התאים בטבלה – שמחושב בצורה בה IE נהג לחשב אותה בעבר.
מוד זה נתמך ב IE כמובן, אך גם על גבי פיירפוקס וכרום.


וכיצד הדפדפן יודע "עבור איזה דפדפן נכתב דף ה HTML שמורץ כרגע"?
– W3C הוסיפו הגדרת DTD (אימות מבנה הדף) על תג ה DOCTYPE. סימון Strict Mode מעיד על תמיכה בתקן החדש ו Loose או Transitional הם מודים "רכים" שעובדים ע"פ ההגדרות הישנות.


בניגוד להוספת ה DOCTYPE המקורי, שדף ישן לא דרש שינוי (מכיוון שאין לו Doctype) – במקרה זה אם לא מצוין DTD ההנחה היא שהדף הוא "חדש".


מייקרוסופט, שמחויבותה לתאימות לאחור – גבוהה, החליטה להתעלם מהתקן ולהתייחס לDOCTYPE ללא DTD כדפים ישנים (כלומר Almost Standards Mode) אולם החלטתה יצרה מהומה לא קטנה שבסופה היא התקפלה והחליטה לפעול ע"פ התקן. על פניו, נראה שהגישה של מייקרוסופט הייתה עדיפה מקומית, אך לאורך זמן קיומו של תקן אחיד הוא חשוב אפילו יותר.

הצורך לחזור ולשנות את ה Markup (או קוד, אם מדובר בדף דינאמי) של דפים קיימים על מנת שיוצגו בצורה טובה היה בלתי נסבל עבור מייקרוסופט. מייקרוסופט התמודדה עם הבעיה בעזרת הצגה של תווית META חדשה (שניתן להגדיר גם ברמת פרוטוקול ה HTTP) שדורסת את ההחלטה של ה DOCTYPE לגבי המוד בו יש לרנדר את הדף. Application Servers היו יכולים בדרך זו לשתול את התגית החדשה ברמת ה HTML HEAD או ה HTTP וכך לגרום לדפים שתוכננו עבור IE7 להתרנדר ב Almost Standards Mode – כך שייראו היטב. התגית ה META נראית כך:

<meta http-equiv="X-UA-Compatible" content="IE=7" />
ל IE8 כבר יש אלגוריתם לא פשוט לבחירה ב Rendering Mode (מתוך ה 4 הקיימים). תוכלו למצוא תרשים זרימה וועוד מקור המתארים את האלגוריתם.

עוד השפעות של התאימות לאחור ב IE8 (המשפיעות גם על IE9 ו IE10)

בניגוד ל IE7, שלא שמרה על תאימות מדוייקת ל IE6 Standards Mode, החליטה מייקרוסופט החל מ IE8 (אולי בגלל תלונות של לקוחות) לשמור העתק מדוייק של הדרך בה הדפדפן הקודם רינדר את הדף. זהו ה IE7 Standards Mode שקיים ב IE8. אפילו כאשר מייקרוסופט מציגה מנוע רינדור משופר – הדפדפן יידע להציג את הדף בדיוק רב מאוד לצורה בה הדפדפן הקודם והפחות מוצלח הציג אותו.

החלטה הזו תקפה לא רק על ה Rendering Engine אלא גם על ה JavaScript Engine: באגים וחוסרי תאימות שהיו קיימים ב IE7 נשמרו במנוע הג'אווהסקריפט של IE8 (והלאה). אם הדף מרונדר ב IE7 Standards Mode, מנוע הג'אווהסקריפט החדש יפעיל את משפטי ה IF [ו] המתאימים ויתנהג בדיוק כמו שהתנהג ב IE7.


הערה: מפתחים שרוצים לדעת איזו גרסה אמיתית של IE רצה מולם נתקלים בקושי: ה BC גורם לדפדפן להתנהג בדיוק כמו דפדפן ישן יותר וזה כולל User Agent, יכולות נתמכות ואפילו מנוע ה JavaScript ש"משחזר" באגים ישנים. הדרך האמינה לדעת מול איזה גרסה של IE אתם עובדים היא לתשאל את גרסת ה JavaScript Engine. שלא תזדקקו לזה.

בנוסף, מייקורוסופט לא סומכת רק על ה DOCTYPE ותוית ה X-UA-Compatible שיידעו כיצד על הדף להתרנדר. מייקרוסופט מנהלת רשימה של Domains של אתרים פופולריים וה Rendering Modes של IE בהם הם רצים בצורה הטובה ביותר. רשימה שנוצרה ומתוחזקת בצורה ידנית, כנראה. IE קורא את הרשימה ומגיב אליה.
מייקרוסופט מאפשרת לארגונים לנהל רשימה נוספת משלהם שתשפיע על כל דפדפני ה IE בארגון שלהם.
תוכלו למצוא כיצד רשימות אלו משתלבות באלגוריתם הבחירה בתרשים הזרימה שקישרתי למעלה.

התאימות לאחור ממשיכה להסתבך: IE9
בעת פיתוח IE9, ניצב בפני מייקרוסופט אתגר חדש: התמיכה בשרשרת תקנים שאנו מכירים אותם כיום כ HTML5 ו CSS3. תקנים אלו הם עליית מדרגה מול היכולות שהיו בדפדפנים עד כה. נראה שהמפתחים של IE החליטו שעל מנת לתמוך בתקנים אלו, בצורה Preformant, יש עליהם לכתוב את מנוע הרינדור מחדש.
מה עושים עם התאימות לאחור? אין ברירה. משלבים בדפדפן החדש, IE9, שני מנועי רינדור שונים: מנוע ישן (של IE8) ומנוע חדש שיתמוך בתקנים החדשים:

כל טאב ב IE9 מתרנדר או במנוע החדש או במנוע הישן – אך אף פעם לא בשניהם ביחד.
אם יש דף עם iFrames ייתכן והדף החיצוני (מה שנקרא topFrame) מרונדר במוד אחד (נאמר IE9 Standards) בעוד ה iFrame הפנימי מרונדר במוד אחר (נאמר QME). אולם, בניגוד ל IE6 עד IE8 בהם יכול היה הדפדפן לבחור עבור כל iFrame כל מוד מהרשימה הנתמכת, ב IE9 יש בחירה של מנוע הרינדור ומאותו הרגע הבחירה למוד עבור על Frame מוגבלת למודים הזמינים עבור אותו מנוע רינדור.

הבחירה במנוע הרינדור היא דיי פשוטה: בפעם הראשונה שהדפדפן מזהה סימן שמעיד טיפוס הדף (יהיה זה X-UA-Compatible ברמת ה HTTP או תג Doctype) – הוא בחור את המוד המתאים מכל הרשימה. מנוע הרינדור שיודע לצייר מוד זה הוא מנוע הרינדור ש IE ישתמש בו לשאר הדף.

ריבוי ה Rendering Engines, אם כן, משפיע רק על דפים הכוללים Frames או iFrames. במקרים אלו ה Top Frame יכתיב את מנוע הרינדור עבור ה iFrames שהוא מארח.

הנה הדגמה של התנהגות זו בפועל:
כתבתי דף פשוט בשם page.html שידמה אפליקציה עסקית (הוספתי Source Code בתחתית הפוסט [ג]). הדף מכיל מספר אלמנטים שבהם יש בעיות של תאימות לאחור:

  • עיגול המצוייר ב SVG (תכונה של HTML5)
  • תיבה עם צבע שהוגדר פעמיים: פעם בצורה תקנית (כתום) ופעם נוספת בצורה לא תקרנית (טורקיז).
  • אזור אפור (border עבה במיוחד) שגובהו יהיה חצי מהתיבה ע"פ ה IE Box Model ושליש מהתיבה ע"פ ה W3C Box Model.
אם אני שם בראש דף זה תגית DOCTYPE הוא ייראה שונה למדי מאשר אם לא תהיה תגית כזו. אם יש תגית Doctype אזי IE ייבחר מוד רינדור שונה מזה בו אין Doctype.
ייתרה מכך, אם אשים 2 עותקים של הדף page.html בתוך דף מארח (topframe) – ה Doctype של הדף המארח ייבחר עבורי מנוע רינדור כך שהצורה בה ירונדר הדף תושפע פעם נוספת.
במקרה 1 למטה – הדף המארח מפעיל את מנוע הרינדור החדש (ומריץ את האפליקציה פעם במוד IE9 Standars ופעם ב QME).
במקרה 2 למטה – הדף המארח מפעיל את מנוע הרינדור הישן (ומריץ את האפליקציה פעם במוד IE8 Standards ופעם במוד Quirks Mode)
ההבדל היחיד בקוד בין מקרה 1 למקרה 2 הוא ה Doctype של ה topframe. התוצאות לפניכם:


חתיכת הבדל בשביל Doctype – לא?

אתם יכולים להבחין ב Scrollbars שונים בשני המקרים שנובעים מ Defaults שונים בין המודים השונים. הבדלים אלו אמורים להתאפס בעקבות CSS Reset.

השלכה משמעותית של ההפרדה ל 2 מנועי רינדור שונים אי חוסר היכולת (בעזרת ifלהציג HTML5 באותו הדף עם תאימות מלאה לדפים ישנים מאוד (Old Quirks Mode) – שיש רבים כאלו במערכות עסקיות.

כיצד מתמודדים עם זה? מייקרוסופט הוסיפה מוד בשם (QME (Quirks Mode Emulation שתואם, במידה רבה, לתקן של W3C כיצד יש לרנדר Quirks Mode – כלומר דפים ישנים מאוד.

ה QME לא מתועד בצורה ברורה כמוד של IE9. לקח לי כמעט חודש של התעסקות בנושא עד שהבנתי שהוא קיים. מייקרוסופט לעיתים קוראת לו "Quirks Layout" (נשמע כמו מימד אחר של פונקציונליות) או Quirks within IE9 Engine – שיכול בקלות לבלבל עם ה Quirks Mode שקיים במנוע הישן. ב Dev Tools של IE10 הוא נקרא פשוט "Quirks Mode" בנוסף ל "Explorer 5 Quirks" שקיים שם. בקיצור: מבלבל. רק לאחרונה אני נתקל במונח QME בצורה יותר מפורשת וברורה.

הנה תיעוד שמציין את קיום ה QME – הייתי זקוק לו בכדי להיות בטוח שאני לא מדמיין. הסיבה שהמוד לא מפורט ברשימת ה modes של הדפדפן קשורה כנראה לכך שIE9 לא מאפשר להשתמש במוד זה ב topmost Frame – כלומר הוא מותיר להשתמש בו רק בתוך iFrames. 
הנה תיאור של ההבדלים בהתנהגות של QME. גם לדפדפנים אחרים יש QME . הנה הגדרת ההתנהגות של QME ב FF.

כשמפעילים את כלי הפיתוח של IE (לחיצה על F12), יש אפשרות לדרוס בכוח את המוד בו ירוץ הדפדפן. אין פה QME או Almost Standards Mode. אליהם ניתן להגיע רק בעזרת אלגוריתם ההחלטה של ה Rendering Modes. האלגוריתם שונה בין הגרסאות של הדפדפן ולכן בכלי הפיתוח ניתן לבחור Browser Mode שהוא קובע באיזו גרסה של האלגוריתם להשתמש. נסו להבין את זה לבד : )

הנה תיאור האלגוריתם בעזרתו IE9 מחשב באיזה Rendering Mode להריץ את הדף. דיי דומה ל IE8 – אך השפעותיו  משמעותיות יותר. 

התאימות לאחור עושה קאמבק (קטן): IE10

בניגוד ל IE9 בו התמיכה ב HTML5 ו CSS3 היא דיי בסיסית, IE10 תומך בתקנים אלו בצורה דיי יפה. ניתן לומר שהוא כמעט in line ביחד עם שאר הדפדפנים בתחום זה.

ב IE10 בוצעו כמה שינויים שמשפיעים על ה BC:

ה Default Rendering Mode עבור מסמך ללא Doctype הוא QME ולא IE5.5 Quirks Mode – מקור. התנהגות זו רצויה, אך היא תגרום לדפי Quirks Mode שרצו יפה ב IE9 – לרוץ פחות יפה ב IE10.
פתרון פשוט: להוסיף תג X-UA-COMPATIBLE, ie=7 בכדי להכריח את מנוע ה rendering הישן לרוץ.
פתרון נכון: לתקן את הדפים לעבוד ב QME, לא לדחות את ההתנתקות מ IE5.5 לנצח! ההבדלים העיקריים בין Quirks Mode ל QME הם מסביב לטבלאות, Box-Model (ניתן לתקן בקלות בעזרת CSS) והדבר הכי קשה: באגים שהיו ב IE5.5, תאימותם נשמרה עד ל IE8 – אך הם תוקנו ב QME.

QME נתמך גם ב topframe, בשונה מה IE9 – אך בדומה לFF או כרום. נראה גם שהיישום של QME קרוב יותר לסטנדרט מאשר IE9 – אך קשה לומר בוודאות לפני ש IE10 ישוחרר ויהיה יותר נסיון לקהילה איתו.

ביטול התמיכה ב Conditional Comments (כגון  <!–[if IE]>).
ביטויים אלו נמצאים בשימוש בכמה ספריות מודרניות כגון ie7.js ו html5shim – אך אלו ספריות של תאימות לאחור שלא יזדקקו, כנראה, ליכולת זו ב IE10. אם הקוד שלכם עושה כאלו בדיקות (נו, נו, נו!) – הזהרו.

בראייה ארוכת טווח, זו כמובן החלטה טובה של מייקרוסופט.

Windows 8 מציגה שני סוגים של "סביבות עבודה": Metro ו Desktop.
Metro הוא ברירת המחדל והעתיד. אופיס 2013 יקבל ממשק מטרו, למשל. מטרו הוא Touch Enabled ויהיה הסביבה היחידה על Windows 8 Tablet.
Desktop היא הסביבה שאנו מכירים מאז Windows 95 ועד Windows 7. סרגל משימות, תפריט "התחל" וכו'.

חווית השימוש ב IE10 בסביבת המטרו היא שונה מסביבת העבודה של ה Desktop. למשל, Plug-Ins ו ActiveX לא ירוצו בסביבת המטרו. פלאש דווקא כן. אם יש לכם דף שמכיל Plug-Ins ואתם רצים על בסביבת המטרו – הדפדפן יפנה אתכם לסביבת ה Desktop. לא בהכרח התנהגות BC מלאה, אך אני מוצא אותה סבירה. ב Tablet כנראה תהיה סתם הערת שגיאה או פשוט התעלמות.

תעשו חיים!

מקורות נוספים בנושא:

[א] Chrome Frame[ב], למי שלא מכיר, הוא Plug-In של גוגל ל IE שכולל את מנוע ה Rendering של Chrome ויכול, ע"פ תג Meta במסמך ה HTML – להפעיל את הדף, מעשית, בכרום[א]. התקנתו לא דורשת הרשאות Administrator והוא יכול להריץ את הגרסה האחרונה של Chrome (כלומר מנוע HTML5 מעולה) בתוך IE6 המיושן. טקטיקה מקובלת היא "לתמוך ב IE6 ו IE7 בעזרת Chrome Frame", כלומר: להפעיל עבור משתמשי IE ישנים את כרום מאחורי הקלעים. יש לשיטה זו כמה מגבלות בכל הנוגע לתקשורת בין iFrames.

[ב] יש לבטא "קרום" ולא "ח-רום" – כפי שישראלים רבים נוהגים.

[ג] 

[ד] נשמע לי קצת מופרך לתאר משהו שיקרה 8 שנים מעכשיו: עידן ועידנים. אני מניח שמשהו יקרה וזו לא תהיה התוצאה בפועל.

[ה] התקן ביקש מבעלי דפים ישנים, כגון HTML 3.2 לסמן את הדפים שלהם ב DOCTYPE מסוים (ש IE ידע להתעלם ממנו) – אך לא הייתה לבעלי הדפים מוטיבציה אמיתית לבצע סימון שכזה.

[ו] אני מניח ומקווה שהשתמשו ב Strategy Design Pattern ולא באמת במשפטי IF.

–>

הרצאה בנושא פיתוח ווב למובייל בפורום אנשים ומחשבים

הרצתי ביום חמישי האחרון בפורום מנהלי פיתוח תוכנה של אנשים ומחשבים.
נושא המפגש היה Web Technologies ואני דיברתי על שימוש של ווב עבור אפליקציות מובייל.

הנה הלינק למצגת בה השתמשתי.

עברתי עליה והוספתי עליה notes בעברית על מנת לעשות אותה קריאה גם למי שלא היה בהרצאה.
יש להוריד (file->download) את קובץ ה PPT בכדי לקרוא את ה notes. אמרו לי אם אתם נתקלים בקשיים.

סה\"כ זו הייתה בשבילי חוויה דיי מעניינת. פעם ראשונה שהרצתי בפורום מקצועי מחוץ למסגרת של מקום העבודה.
אפילו קצת התרגשתי לקבל תעודה, למרות שברור לי שזה גימיק זול שמייצרים אותו בטונות. אל תספרו לאף אחד.

מבוא מואץ ל JavaScript עבור מפתחי Java / #C מנוסים – חלק 2

בפוסט זה אני רוצה להתמקד במבנים שגורים בג'אווהסקריפט והבנה של המשמעות שלהם בפועל: אילו Tradeoffs אתם מבצעים כאשר אתם בוחרים בהם.שייך לסדרה מבוא מואץ ל JavaScript ו jQuery

מבוא 
האם JavaScript היא שפת Object Oriented? – תלוי את מי שואלים.
פורמלית, ג'אווהסקריפט מוגדרת כ Object-Oriented Language מול Class Oriented-Languages שהן ג'אווה ו#C. יש שוני שהדגש הוא על אובייקטים – לא מחלקות. בואו נשים את הפורמליסטיקה בשלב זה בצד.

התשובה שלי היא כזו: ג'אווהסקריפט היא יותר סט של כלים (toolkit) בו ניתן להשתמש בכדי לכתוב קוד OO. ניתן גם לכתוב בה קוד פונקציונלי ואולי אפילו גם קוד לוגי. השפה לא תחייב אתכם ל OO וכמעט לא תסייע או תנחה. זוהי גישה שונה למדי משפות כמו #C או Java שהן שפות OO מוצהרות ומכוונות את המפתח להשתמש בהן ככאלו.

אם תרצו לכתוב OO איכותי בג'אווהסקריפט – תדרשו להפעיל לא מעט משמעת עצמית. הקלות בה ניתן לבצע "תרגיל" (hack) בקוד ג'אווהסקריפט היא מדהימה, אנו נזדקק למנגנונים חברתיים (למשל Code Review) או טריגרים אוטומטיים (JSLint / JSHint) על מנת לשמור על קוד OO נקי ומסודר.

הכמסה
מהו העיקרון החשוב ביותר של Object Oriented? נכון: הכמסה (אם אתם חושבים אחרת – אז זהו פוסט בשבילכם).
הדרך הבסיסית להשיג הכמסה בג'אווהסקריפט היא בעזרת Closure:

(function() {
  var n = 2;
  var addBy = function(num, x) { return num + x; }
  var multiplyBy = function(num, x) { return num * x; }

  n = addBy(n, 2);
  n = multiplyBy(n, 3);

  console.log(n);
}());

המבנה של קוד זה עשוי להראות מעט מוזר למפתחי ג'אווה – אך הוא שימושי למדי!
הפונקציה העוטפת משמשת לצורך יצירת scope חדש ותו-לא. מכיוון שאין לנו רצון להשתמש בפונקציה כפונקציה – היא אנונימית ומופעלת מיד לאחר הגדרתה (הסוגריים בשורה האחרונה יגרמו להרצתה).
התוצאה: ה scope שיצרנו הוא אנונימי, ואין כל אפשרות לגשת אליו מבחוץ – השגנו הכמסה מוחלטת.

שימו לב לחשיבות להגדיר את המשתנים ואת הפונקציות הפנימיות בעזרת var. ללא var, הפונקציה / המשתנה יוגדרו ב global scope.
באפליקציות ג'אווהסקריפט, רוב הקוד שנכתוב יהיה private – אף אחד לא אמור לקרוא לו. אנו ניגש ל DOM, נייצר UI, נרשום אירועים ונגיב אליהם – את כל זה אפשר לעשות מבלי "ללכלך" את ה global scope. אין סיבה שלא תעטפו את כל הקוד האפליקטיבי שלכם, שאינו מספק שירותים לקוד אחר – בצורה זו.
עבור ספריות שבהן נרצה לחשוף פונקציות לשימוש חיצוני – הסיפור הוא אחר.

שימו לב שג'אווהסקריפט לא סיפקה לנו כלי מפורש ליצירת אזור "private", אולם היא מספיק גמישה על מנת שנוכל ליצור אזור private בקלות וללא קוד מסובך.

יתרונות מבנה זה: בעזרת פעולה פשוטה למדי אנו יכולים להמנע מהתנגשויות של משתנים או פונקציות עם שם זהה.
חסרונות מבנה זה: הכמסה של "הכל או לא-כלום", קשה לעקוב אחר המשתנים הפנימיים בזמן Debug. כרגע – השגנו הכמסה עבור תכנות פרוצדורלי (כלומר רק פונקציות – לא אובייקטים).

Prototype
בפוסט הקודם הזכרתי את המשתנה שנמצא על כל אובייקט ב JavaScript – הרי הוא ה __proto__, או בשמו המלא: ה Prototype. לג'אווהסקריפט יש מודל ייחודי לניהול אובייקטים שלא קיים בשום שפה נפוצה אחרת.

בעוד מפתחי ג'אווה עשויים להיחרד מפרטי המנגנון, מפתחי ג'אווהסקריפט וותיקים דווקא נוטים לאהוב אותו ואת הגמישות הרבה שהוא מספק. אין ויכוח שג'אווהסקריפט היא "אלפא": השאלה האם מדובר ב"גרסת אלפא" קרי לא-יציבה ולא-סגורה, או "זן אלפא" – כלומר זן עליון. עניין של נקודות השקפה, אני מניח.

בואו נתבונן כיצד המילים השמורות prototype ו new בשפה מאפשרת לנו לנהל "אובייקטים":

var Calculator = function () { // constructor
  this.value = 0;
};

Calculator.prototype = { // prototype = Object Literal
  addBy: function (x) {
    this.value += x;
    console.log('value = ' + this.value);
  }
};

// alternate way to define method, less recommended
Calculator.prototype.multiplyBy = function (x) {
  this.value *= x;
  console.log('value = ' + this.value);
};

ה Constructor הוא בעצם פונקציה רגילה לכל דבר ועניין. השימוש ב C גדולה הוא קונבנציה שמתארת שאני מייעד פונקציה זו להיות Constructor.

הורשה בג'אווהסקריפט מבוטאת ע"י שרשרת של קשרי prototype – לכל אובייקט יש אב שמסומן ב property בשם __proto__. ב default זה יהיה האובייקט Object – האב המשותף לכל האובייקטים בשפה. המילה השמורה prototype מייצגת את המשתנה __proto__ (שלא אמורים להשתמש בו ישירות, אך הוא שימושי ל debug).

בשלב הבא אנו מחליפים את ה prototype של הפונקציה Calculator (שהיה עד כה האובייקט Object) לאובייקט שאנו מגדירים (בעזרת תחביר של object literal). ההחלפה תשפיע על כל instance חדש שייווצר מ Calculator בעזרת המילה השמורה new.

לבסוף, אנו מוסיפים מתודה נוספת לאובייקט שנוצר.

כאשר אנחנו קוראים ל new Calculator מתרחשים 2 דברים:
א. הפונקציה תחזיר כערך החזרה את this – מצביע לאובייקט חדש שנוצר.
ב. בתוך הפונקציה, הערך this יתייחס לאובייקט החדש שנוצר (נשמע פשוט, אך בג'אווהסקריפט זה לא מובן מאליו)

לאחר הגדרה זו, אנו יכולים לייצר instances ולהפעילם בצורה הבאה:

var calc = new Calculator();
calc.addBy(4);
calc.multiplyBy(6); 
> 24
  • יצרנו מעין "מחלקה"* שניתן לייצר instances שונים שמתנהגים אותו הדבר. השימוש במילה "מחלקה" היא הרגל מג'אווה, הוא לא מדויק כאשר אנחנו מדברים על ג'אווהסקריפט. בעצם יצרנו אובייקט Prototype (אב-טיפוס) שבקריאה ל new ייווצר instance חדש שלו. סלחו לי אם אני ממשיך להשתמש ב"מחלקה" – הרי זה פוסט למפתחי ג'אווה / #C.
  • אנו יכולים להוסיף דינמית ל"מחלקה" זו מתודות או משתנים ע"י שימוש במילת ה prototype. האמת, כל אחד יכול. גם מפתח אחר שכותב קוד בקובץ אחר משלכם ומודע למחלקה בדרך-לא-דרך.
  • חשוב!: השימוש ב this בתוך המתודה, כמו addBy, הוא חיוני על מנת לגשת ל instance / אובייקט.
  • הקוד של פונקציות (addBy) נטענות לזיכרון פעם אחת בלבד. זה עשוי להישמע מוזר, אך במבנים אחרים, שנגיע אליהם עוד מעט, הגדרת הפונקציה תוכפל בזיכרון עבור כל אובייקט שנייצר. ההשלכה היא זמן יצירה ארוך יותר של אובייקטים ותפוסת זיכרון גדולה יותר – בעיה משמעותית אם אנו עומדים לייצר מאות או אלפי אובייקטים מאותו הסוג.
  • בעזרת השימוש ב Object Literal ה"מחלקה" מוגדרת בשני חלקים. ניתן גם להגדיר על פונקציה כהשמה חדשה ל Prototype וכך ליצור אובייקט שהגדרתו אינה בהכרח רציפה בקוד. רציפות זו כמובן רצוייה – ועל כן צורת ה Object Literal נראית לי עדיפה.
היכולת לשנות בזמן ריצה, בעזרת המילה השמורה prototype, מחלקות אינה מוגבלת למחלקות שכתב המשתמש. אדרבא, ניתן לבצע שינויים בכל זמן ועל כל מחלקה, גם מחלקות של השפה עצמה כמו String או Object. ניתן לשנות את Function – האב של כל הפונקציות, כפי שנעשה בדוגמה שהצגתי בתחילת הפוסט הקודם.

למרות שכמה ספריות נפוצות (למשל Prototype.js) עושות תרגילים שכאלו – זו נחשבת התנהגות לא רצויה ולא מומלצת בעליל. כדאי להימנע ממנה לגמרי.
רק להזכיר סיבוך אחד אפשרי: בג'אווהסקריפט אובייקטים הם "שקים" של properties (מעין HashTable או Map) – ולעתים קרובות אנו מתייחסים אליהם ככאלו. כל אובייקט יציג את ה properties שהוגדרו עליו ישירות וגם על כל שרשרת ה prototypes שהוא קשור בה. שינוי (הוספה / מחיקה) של property לאחד ה prototypes – יכול לשבור קוד קיים במספר תסריטים. ההמלצה היא לנקוט באחת משתי גישות:

  • בכל גישה ל property של אובייקט – לבדוק שה property באמת שלו (קריאת hasOwnProperty)
  • להימנע לחלוטין משינויים ב prototypes מלבד הגדרת ה"מחלקה".
אתם בוודאי מנחשים איזו גישה קלה יותר ליישום.

הרצון באובייקטים+הכמסה = Module
עד עכשיו השגנו או הכמסה, או אובייקטים – אך לא את שניהם ביחד. בואו נבחן מבנה שיאפשר לנו לקבל את שניהם:

var Calculator = function () {
  // private members
  var value = 0;

  return {
    // public members
    addBy : function (x) {
      value += x;
      console.log('value = ' + value);
    },

    multiplyBy : function (x) {

      value *= x;
      console.log('value = ' + value);
    }
  };
};

var calc = new Calculator();
calc.addBy(4);
calc.multiplyBy(6); // 24

הבסיס כאן הוא דיי פשוט: נשתמש ב Closure על מנת לבצע הכמסה ונשתמש בערך החזרה מסוג Object Literal על מנת לאפיין את המחלקה.
הפונקציה Calculator (=קונסטרקטור) מגדירה משתנים ופונקציות בתוך עצמה, בתוך ה Closure. בנוסף היא מייצרת אובייקט (בעזרת Object Literal) שחוזר למי שקורא לה – במקום this. לא ציינתי קודם, אך קריאה ל new תחזיר את this רק במידה ולא הוגדר return value מפורש. אם הוגדר return – אזי הוא מה שיחזור.

שימו לב שבעזרת החזרה זו נוצר ההבדל מהדוגמה הקודמת: הערך החוזר מהקונסטרקטור הוא לא instance של הפונקציה Calculator עצמה, אלא אובייקט שאנו יצרנו ואנו שולטים בו. אובייקט זה מייצג את החלקים ה public של האובייקט שלנו. כמובן שבג'אווהסקריפט אין type safety ואין שום בעיה שקונסטרקטור יחזיר אובייקט מ"טיפוס" אחר.
כיוון שיש לנו פונקציה בתוך פונקציה, ויש reference מהפונקציה addBy למשתנה value – מובטח לנו שהמשתנה value ימשיך לחיות גם לאחר שהפונקציה Calculator הסתיימה. אם אתם לא זוכרים מדוע – חזרו להסבר על Closure בפוסט הקודם.

באופן זה, מי ששמר Reference לאובייקט שחזר יכול לבצע פעולות על האזורים הציבוריים, בעוד האזור הפרטיים "סגורים" בתוך ה Closure. עצם ההצבעה של ה Object Literal שחזר אל המשתנים הפנימיים – שומר על אורך חייהם.
שימו לב שמבנה זה, בניגוד לקודם, אין להשתמש ב this כדי להתייחס למשתנים של ה Closure.

החיסרון העיקרי כאן, שקשה לשים אליו לב, הוא שפונקציות שמוגדרות בחלק הפרטי של האובייקט יהיו מוגדרות מחדש בכל קריאה ל new. המשמעות היא שכל אובייקט מסוג Calculator יאכסן בזיכרון עותק של קוד הפונקציות addBy ו multiplyBy. במקרים רבים שווה לספוג עלות זו על מנת להשתמש במבנה חביב זה.

מבנה זה הוא דיי מקובל ונקרא "Module".

הנה וריאציה קצת שונה של Module:

var myNS = myNS || {};


myNS.Calculator = function () {
  // private members
  var value = 0;

  var addBy = function (x) {
    value += x;
    console.log('value = ' + value);
  };

  var multiplyBy = function (x) {
    value *= x;
    console.log('value = ' + value);
  };

  return { // public parts (aka interface)
    addBy : addBy,
    multiplyBy : multiplyBy
  };
};

var calc = new myNS.Calculator();
calc.addBy(4);
calc.multiplyBy(6); // 24

היתרון העיקרי בווריאציה זו בא לידי ביטוי כאשר הקוד ארוך יותר. במקום שהמקום הפיסי בקובץ בו מוגדרת הפונקציה הוא שיכתיב את היותה ציבורית או פרטית (התבוננו בדוגמה הקודמת), כאן ההחלטה לגבי "הציבוריות" נלקחת מבלי לחייב את גוף הפונקציה להיות כתוב במקום מסוים. סגנון זה יותר נקי ובדרך זו הרבה יותר קל לנו להבחין מה ציבורי ומה פרטי.

בנוסף עשיתי עוד שדרוג קטן והגדרתי את המודול בתוך namespace. באופן זה אני מצמצם משמעותית את היכולת של ה Constructor להידרס ע"י מפתח אחר שגם במקרה בחר בשם Calculator. ייתרון נוסף ב namespace הוא ב Debugging, כאשר אוכל למצוא בקלות את המשתנים שלי בתוך ה namespace – ולא בערמה אחת עם כל משתני המערכת. ייתרון זה בא לידי ביטוי במיוחד כאשר יש כמה מפתחים על אותו הקוד. עדיין במודול יש Closure ומשתנים פרטיים של Closure לא נראים ברוב ה debuggers ללא breakpoint בתוך הקוד של יצירת ה Closure. לא נורא.

שימו לב שעלי להגדיר את myNS.Calculator ללא var – מכיוון שבג'אווהסקריפט אסורות הגדרות של משתנה עם "." בשם. הגדרתי את myNS מבעוד מועד – וחסכתי בעיות. ה namespace נדרש בקריאה לקונסטרטור – אך זו תוצאה רצויה ע"מ לוודא שאני באמת קורא לקונסטרקטור שלי, ולא של מישהו אחר.

באופן אישי, מודול נראה לי הדרך המועדפת ל"תיאור מחלקות ב JavaScript", החיסרון העיקרי הוא שכל אובייקט מכיל עותק של הפונקציות בזיכרון. לא נורא אם לא מדובר בהרבה אובייקטים.

כמה משחקים אחרונים
דוגמת ה prototype וה Module הן כנראה הדוגמאות הנפוצות. בכל זאת – לא תמיד הן יהיו בדיוק כפי שהצגתי. למתכנת יש יכולת לבצע עליהן וריאציות שונות שמשנות מעט את ההתנהגות. על מנת לחדד את החושים שלכם להבדלים הקטנים הללו – אציג כמה "מיני וריאציות" של ה Module וה Prototype. כשתתקלו בקוד אמיתי, דוגמאות אלו יכינו אתכם לכך שיש להתבונן בכמה פרטים ולא ישר להניח שאם אתם מזהים את המבנה הכללי – אזי אתם יודעים בדיוק במה מדובר.

כמעט מיותר לציין שחלק גדול מהקוד שכתוב ב JavaScript הוא:
א. מבנים פרימיטיביים ולא אופטימליים (אם ניתן לקרוא לזה מבנים)
ב. Copy-Paste של מבנים שחשבו עליהם – אך מי שהעתיק לא צלל למשמעות המלאה של המבנה. JavaScript Kiddies.

בואו נתבונן על הווריאנט הבא:

var calculator = function () {
  // private members
  var value = 0;

  var addBy = function (x) {
    value += x;
    console.log('value = ' + value);
  };

  var multiplyBy = function (x) {
    value *= x;
    console.log('value = ' + value);
  };

  return { // public parts (aka interface)
    addBy : addBy,
    multiplyBy : multiplyBy
  };
}();

שמתם לב להבדל? הוא קטן למדי ולכן הדגשתי אותו ב Bold.
הסוגריים בסוף הביטוי גורמים לכך שהמשתנה calculator מכיל את תוצאת הרצת הפונקציה ולא מצביע לפונקציה, כפי שהיה קודם. לכן, ע"פ קונבנציה, יש לקרוא לו calculator ב c קטנה.

האם אתם יכולים לעצור לרגע ולחשוב מה ההשלכות של שינוי זה?
כיצד תתבצע קריאה ל"מחלקה" שכזו?

ובכן, Singleton הוא דיי נפוץ בפיתוח אפליקציות Client Side. השינוי שביצענו בעצם הוא דרך לבטא Singleton. בניגוד לצד השרת בו דיי נדיר למצוא Singleton ברמת שפה – אנו לרוב מגדירים singleton ברמת הDependency Injection Framework או Service Layer. בג'אווהסקריפט לא נראה לי שיש דDI או Service Layer ואנו מגדירים Singleton ברמת השפה.

הקריאה לקוד, אם כן, תראה משהו כזה:

calculator.addBy(4);
calculator.multiplyBy(6); // 24

ניתן גם לממש Singleton בצורה יותר "קלאסית" (דומה לג'אווה): לאכסון את המצביע ל instance היחיד על ה prototype ולהחזיר אותו בפונקציית getInstance. אני חושב שהדרך שהצגתי פה היא משמעותית יותר נפוצה בעולם הג'אווהסקריפט. שימו לב לדקויות כמו אם שם הפונקציה מתחילה ב Capital Letter או האם יש סוגריים של הפעלה בסוף הגדרת הפונקציה. פעמים רבות הסוגריים לא יהיה ריקים אלא יגדירו פרמטר שמועבר לקונסטרקטור – אולי ערך שמחושב בזמן יצירתה.

הנה מבנה קצת מורכב שמשלב אלמנטים שונים מהדוגמאות השונות:

var Calculator = function () { // constructor
  // private fields
  this._value = 0;
};

Calculator.prototype = function () {
  // private functions

  var _addBy = function (x) {
    this._value += x;
    console.log('value = ' + this._value);
  };

  var _multiplyBy = function (x) {
    this._value *= x;
    console.log('value = ' + this._value);
  };

  return { // interface
    addBy : _addBy,
    multiplyBy : _multiplyBy
  };
}();

var calc = new Calculator();
calc.addBy(4);
calc.multiplyBy(6); // 24

במה מדובר פה?
האם אתם יכולים לעצור לדקה, לקרוא את הקוד, ולחשוב מה המשמעות שלו?

חזרנו למבנה מפוצל של קונסטרקטור לחוד וגוף האובייקט לחוד – שזה פחות טוב. מצד שני, בזכות השימוש ב prototype – החלק השני שמכיל את הפונקציות לא ישוכפל לכל אובייקט. יש לנו גם הכמסה והפרדה בין private ל public.

המבנה הזה בעצם מחלק את ה"מחלקה" ל2 חלקים:
קונסרקטור – שמגדיר את החלקים שנרצה לשכפל, קרי משתנים של האובייקט.
פרוטוטייפ – שמגדיר את החלקים שנרצה להגדיר פעם אחת, קרי הפונקציות.

המשתנים שמוגדרים בתוך הקונסטרקטור צריכים להיות מוגדרים ביחס ל this – כך בפעולת new הם יהיו משויכים ל instance שנוצר. ללא this הם פשוט "ימחקו" בסוף הרצת הקונסטרקטור – לא דבר שאנחנו רוצים.
גם ההתייחסות בחלק הפרוטוטייפ צריכה להיות ל this – מסיבה זהה.

this בג'אווהסקריפט מתנהג בצורה עקלקלה. על מנת להבין אותו לעומק כדאי לקרוא את הפוסט שעוסק ב this, בהמשך הסדרה.

מה הלאה?
זהו. סיימנו רק 2 פוסטים בנושא, אך אני מרגיש כאילו עברנו כברת דרך משמעותית בדיון על ג'אווהסקריפט. מלבד הכרת הדפדפן, ה DOM וספריות כגון jQuery (שמכילות המון פרטים שאפשר ללמוד), נראה לי שהעיסוק בניתוח מבנים בג'אווהסקריפט הוא הקפיצה הגדולה בהבנת השפה ואופייה.

גם בשפת JavaScript עצמה יש עוד לא מעט ללמוד. אם שרדתם את המדריך הזה הייתי ממליץ להמשיך לאחד או יותר מהמקורות הבאים:
  • JavaScript Garden – ריכוז מצוין של נושאים מבלבלים / בעייתיים בג'אווהסקריפט. אתם תזהו כמה דוגמאות שלקחתי משם וקצת פישטתי.
  • Learning Advanced JavaScript – מדריך מאת ג'ון רזיג לקידום ספרו "סודות הג'אווהסקריפט נינג'ה". אם אתם זוכרים את קוד ה C-Syntax הלא ברור בעליל בתחילת הפוסט הראשון – מדריך זה הולך צעד אחר צעד להסביר אותו – ואתם אמורים להיות מוכנים "לרוץ" עליו.
  • Learning JavaScript Design Patterns – מדריך קצת יותר ארוך שעוסק במבנים בג'אווהסקריפט, גם הוא כאמצעי לקידום ספר שיצא בקרוב. כל עניין ונושא בשפה (למשל namespace) מוגדר במדריך זה כ "pattern" – אבל נו טוב, אני מניח שככה מוכרים הרבה עותקים של ספר תכנות.
אם אתם רוצים לבדוק את הקוד ולבצע debug בסביבה קצת יותר רצינית מהדפדפן, אז שווה לנסות את jsFddle או ישר לקפוץ ל IDE מלא כמו Netbeans, Aptana או WebStorm.
הערות / השגות / מחשבות, כרגיל, יתקבלו בשמחה.שיהיה לכם בהצלחה!

מה הבעיה של Internet Explorer?

בשבוע האחרון הייתה חגיגה רבתי ברחבי האינטרנט: דפדפן כרום עקף את דפדפן האינטרנט אקספלורר בנתח הגלישה.

האמנם כך? אם כן – מדוע אתרים כגון Stat Owl עדיין טוענים שIE מחזיק את הכתר בבטחה?

ובכן, איסוף נתוני גלישה היא משימה לא פשוטה ולא מדויקת:

  • במשך השבוע האנשים גולשים בעיקר ממקומות העבודה, שם IE (אינטרנט אקספלורר) הוא הדומיננטי[א] ובסוף השבוע הם גולשים מהבית בעיקר בכרום או FF. ההבדלים במדידות בין יום ראשון (יום חופש) ויום שני (יום עבודה) הם דרמטיים.
  • זהות הדפדפן הנפוץ היא שונה למדי בין צפון אמריקה, אירופה, דרום אמריקה וסין.
  • האם מדובר על התקנות או על שימוש? למשל, על מכשירי טלפון יש הכי הרבה התקנות של דפדפן Opera (לרוב מכשירים זולים או ישנים – יש הרבה כאלה במדינות מתפתחות) . לא ברור בכלל איזה אחוז מבעלי הטלפונים האלה השתמש איי פעם בדפדפן שלו. אם מודדים את תעבורת הרשת – אז עיקר התעבורה נעשית מספארי (של אפל).
  • איך מודדים גלישה? זמן שהדפדפן פתוח? תעבורת רשת או מספר page views?
בהינתן שלכל אחד מהמקורות שמציגים נתונים על נתח השוק של הדפדפנים יש בסה\"כ מדגם סטטיסטי, ובהינתן השאלות הנ\"ל, ניתן להבין כיצד גופי מחקר שונים יכולים להגיע לתוצאות שונות כ\"כ. נתח השוק של IE יכול לנוע בין 25% ל 55% – תלוי במקור.
בכל זאת יש מספר מצומצם של מקורות שנחשבים מקובלים ואמינים יותר מהאחרים, ששיטת הבדיקה שלהם נכונה יותר. הידוע בניהם הוא StatCounter ולפני שבוע הוא הכריז רשמית שכרום עקף את IE גם בימי העבודה [ה] – כלומר בימים בהם ל IE יש יתרון.
הדפדפן הנפוץ – ע\"פ מדינה. כחול = IE, ירוק = כרום, כתום = FF, אדום = Opera. מקור: wikipedia
תחת אווירה עוינת וכמה הצהרות תקשורתיות ומיליטנטיות, ניתן לחשוב ש IE כבר אינו רלוונטי. ב SAP אנו עדיין תומכים ב IE גרסה 6 במוצרים חדשים, אולי בקרוב נתמוך \"רק ב IE7\". עד עתה הנחתי שהבעיות שנוגעות ל IE שאני מתמודד איתן הן נקודתיות ולא רלוונטיות לכלל ציבור המפתחים. מה שקצת שינה את דעתי הוא הסקר הזה (יש לענות על מנת לראות את התוצאות).
מסתבר שכמה חברות הפונות לשוק הפרטי תומכות בגרסאות ישנות של IE כדי לא לאבד את נתח השוק הקטן שהן מייצגות ושיש לא מעט מפתחים שעדיין מתעסקים עם IE עבור ארגונים. ועוד מדובר בסקר של Paul Irish – המייצג את הפלח החדשן של מפתחי הווב.
קצת היסטוריה: מאיפה הגיע ה Quirks Mode וה Standards Mode?
בשנות ה-90 דפדפן אינטרנט הייתה תוכנה ייעודית עבור אלו שהתעסקו ב\"אינטרנט\", לא משהו מובן מאליו[ד]. היו מספר דפדפנים חינמיים (מבוססים על מנוע בשם מוזאיק, שפותח ע\"י גוף ממשלתי של ארה\"ב) אך הדפדפן שהתבלט היה  Netscape Navigator – שפותח ע\"י חברה מסחרית קטנה שזה היה כל עיסוקה.
Netscape שיפרה את חווית הגלישה והפכה אותה לנוחה יותר. היא למשל פיתחה את קונספט ה \"bookmarks\" שזכה להצלחה רבה. השיפורים הללו הקנו לה יתרון ומשתמשים החלו לשלם כסף עבור \"דפדפן יותר טוב\". Netscape Navigator הפך לדפדפן הנפוץ ביותר בעולם.

השחקנית הרצינית הבאה שנכנסה למערכה היא לא אחרת מאשר הגורילה מרדמונד, הלא היא מייקרוסופט. מייקרוסופט החליטה שהיא רוצה ליצור דפדפן נפוץ והיו לה את כל הכלים לעשות זאת: היא לא הייתה זקוקה לרווחים ויכלה לחלק את הדפדפן שלה בחינם, היה לה גוף פיתוח רציני, אבל הכי חשוב: היא שחררה את הדפדפן כחלק ממערכת ההפעלה, כך שהמשתמש הפשוט לא היה צריך לחפש \"איזה דפדפן לקנות או להתקין\" – הוא פשוט היה שם והוא עבד היטב. הדפדפן של מייקרוסופט נקרא Internet Explorer – בקיצור IE.

אמנם ל Netscape היה יתרון שכבר היה לה מוצר קיים, אך תוך שנתיים מרגע השחרור של IE1 מייקרוסופט שחררה את IE4 שכבר נחשב למוצלח יותר מזה של חברת Netscape. הדפדפן של Netscape היה מבוסס על \"קוד ספאגטי\" והפיתוח על בסיס בקוד הקיים היה קשה. גרסה 5 של הדפדפן בוטלה לאחר שהפיתוח שלו התמשך והתמשך ללא תוצאות. ה Technical Debt הגדול הכריע את חברת Netscape והיא החלה לפתח דפדפן חדש מאפס. במקביל היא ביצעה כמה צעדים, נואשים אולי, על מנת להתמודד עם מייקרוסופט, ביניהם תרומה של הגרעין של הקוד שלה לארגון Open Source שהוקם בשם מוזילה (על מנת לאפשר ייצורם של \"תואמי Netscape\" חינמיים שיזנבו ב IE) ומיזוג לתוך חברת התקשורת AOL.

הפיתוח של Netscape Navigator 6.0 התמשכה והתמשכה והפכה לבדיחה בתעשייה: דוגמה לסכנה הטמונה בפרויקט Next-Generation. מייקרוסופט שחררה בינתיים את IE5 וסיימה את כיבוש שוק הדפדפנים.
Netscape Navigator 6.0 ששוחרר בשנת 2000 כבר איחר את המועד ולא הצליח להתרומם. מייקרוסופט מחצה את התחרות.

נתח השוק של דפדפנים בין 96 ל 2009. מקור: wikipedia

עם נתח שוק של בערך 90% מייקרוסופט לא ראתה אף אחד ממטר. היא הגדירה הרחבות לא סטנדרטיות ל HTML, DOM ועוד ועודדה את המפתחים בעולם להשתמש בהם. ניתן להניח שזו הייתה דרך לבצע \"Lock-In\" של המפתחים ל IE.
בנוסף לכך, מייקרוסופט לא הצטיינה בהצמדות לסטנדרטים. אמנם הדפדפן שלה היה עדיף על זה של Netscape – אך עושר ה Features הוא מה שיצר את הייתרון – לא הדיוק בסטנדרט. נוצר בפועל סטנדרט חדש: \"כמו-IE\".

חשוב להסביר שמייקרוסופט לא רק עשתה \"מה שבראש שלה\". היו חלקים בסטנדרט שלא היו מוגדרים היטב והמפתחים של מייקרוסופט, ממש כמו המפתחים של Netscape, פירשו את התקן בצורה שנראתה להם הנכונה ביותר.

הנה דוגמה מפורסמת: לתיבה ב HTML (נאמר, אלמנט div) יש רוחב וגובה. ניתן להוסיף לתיבה margin ו padding – שהם ריווחים מבפנים ומבחוץ, וגם מסגרת בעלת עובי. אם קבעתי תיבה ברוחב 100 פיקסלים והוספתי לה מסגרת בעובי 2 פיקסלים (מכל צד) – האם היא תתרחב לרוחב כולל של 104 פיקסלים, או האם התוכן בתוך התיבה יצטמק ל 96 פיקסלים? זה עניין של פרשנות. המתכנתים של מייקרוסופט ושל Netscape פירשו זאת בצורה שונה.

פרשנות שונה ל box model, ע\"פ Netscape (שהפך לתקן ה W3C) ומייקרוסופט. מקור: wikipedia

ספציפית במקרה זה, אני (ועוד כמה אחרים) חושב שהמודל של מייקרוסופט היה מוצלח יותר. אבל גוף התקינה דווקא החליט להשתמש בפרשנות של לNetscape והפך אותו לחלק מהתקן [ב].

עלייתו של השועל
הסיאוב שנובע ממונופול לא פסח על מייקרוסופט. מייקרוסופט התעלמה מחלקים מסוימים בתקן, ולא מיהרה לאמץ חלקים חדשים. היה ברור לה איך צריך לבנות דפי אינטרנט: בדרך ש IE6 אוהב לאכול אותם, כמובן. אפילו יותר גרוע: לאחר גרסה IE6 היא הפסיקה להשקיע בפיתוח IE ובמשך 5 השנים הבאות שוחררו רק כמה תיקוני באגים ועדכוני אבטחה.

זוכרים את הקוד ש Netscape תרמה לארגון מוזילה? ארגון מוזילה המשיך, בשקט בשקט, לפתח את הקוד ובשנת 2004 מוזילה שחררה דפדפן חדש בשם פיירפוקס (שועל האש). פיירפוקס הכיל חידושיים אמיתיים בחווית הגלישה, כשהבולטים בהם הם השימוש בטאבים והקלות בפיתוח Plug-Ins. מייקרוסופט מצידה נרדמה בשמירה והצהירה ש FF לא מהווה איום עליה. רק בגרסה 3, בערך (שנת 2008), FF היה מספיק בוגר ומהיר על מנת שייחשב כעליון על IE6. אחד המאפיינים הבולטים שלו היו מהירות גבוהה, מהירות שגרמה ל IE6 להראות כמו מוצר שנזנח במשך חצי עשור.

נראה שמייקרוסופט התעוררה בסוף 2007, כשגרסאות בטא של FF3 היו זמינות בשוק – והיתרון של FF היה ברור. היא הסירה את הדרישה לבדיקות רישיון חוקי (Windows Genuine Advantage) כתנאי להתקנת IE7 (כל הישראלים היו תקועים עד אז עם IE6) והעירה את צוות הפיתוח שלה מתרדמת ארוכה והחלה לפתח את IE8 במרץ. IE8 סיפק תמיכה טובה בהרבה מ IE7 בסטנדרטים (כלומר: תמיכה סבירה) ומייקרוסופט ניסתה את מזלה ביצירת חווית גלישה חדשה בעזרת  ה Accelerators – ניסיון שנכשל.

ה Popup המעצבן הזה היה אמור להיות החוויה החדשה של גלישה בווב. למרות שנכשל חרוצות – אני עדיין מעריך את מייקרוסופט על שניסו.

מוזילה, בניגוד למייקרוסופט, הייתה קפדנית מאוד בהצמדות לתקנים. היא חרטה את התאימות לתקנים על דגלה והצליחה להביך את מייקרוסופט לא פעם. המשתמשים בחרו בפיירפוקס כיוון שהיה מהיר יותר, נוח יותר ומגניב יותר – אך הדיון בצורך בתקנים והתאמה של אתרים לדפדפנים שאינם IE חזרה לתודעה הכללית.
IE6, וכל גרסאות IE שיצאו אחריו, עדיין מאפשרים להריץ דפי אינטרנט בדיוק כפי שרצו על IE5.5 – דפדפן משנת 2000. למייקרוסופט הייתה חשובה התאימות לאחור והיכולת להריץ כהלכה דפי אינטרנט ישנים. מוד הרצה זה נקרא \"Quirks Mode\". הוא זמין רק על גבי דפדפני IE, למרות שאופרה ו FF מספקים Quirks Mode Emulation (בקיצור QME) – מצב שבו דפדפנים אלו מציגים \"בקירוב\" דפים ישנים של IE.

עד היום FF הוא הדפדפן המחמיר ביותר בהצמדות לתקן. אפילו Chrome \"מוכן לוותר לפעמים למפתחים\". הנה דוגמה פשוטה: URLs לתמונות בתוך קבצי CSS מחושבים יחסית למיקום של קובץ ה CSS. פיירפוקס לא יאפשר לנהוג אחרת. ספארי, כרום וIE ינקטו גישה מקלה ואם הם לא מוצאים את התמונה במקום המצופה, הם ינסו שוב בהנחה שה URL הוא יחסית לדף ה HTML – טעות נפוצה של מפתחים. האם הקלה בתקן היא דבר טוב? היא חוסכת מהמפתחים לתקן את הקוד שלהם – אך מאפשרת יצירה של דפי אינטרנט לא תקניים. A Tradeoff.

בחזרה לעתיד: שנת 2010
אם פיירפוקס הצליח להפתיע את מייקרוסופט, הרי נראה שאת משמעויות כניסתה של גוגל למשחק מייקרוסופט לא עכלה לגמרי עד היום. גוגל הקימה צוות-על לפיתוח דפדפן-על בשל כרום בו וחרטה על דגלה ממשק משתמש מינימליסטי \"The invisible Browser\" ומהירות גבוהה. למשך תקופה, כרום היה כ\"כ מהיר כך שהמהירות של FF נראתה כמו בדיחה. במקביל, גוגל הזרימה מאות מליוני דולרים ותמכה ב FF – ועזרה לו להגיע לשיאים חדשים. ע\"פ גוגל, בעלות על הדפדפן הנפוץ בעולם זה נחמד – אך זו אינה המטרה. לגוגל חשוב אפילו יותר שהאינטרנט יהיה נוח לשימוש – כך שחברות ימשיכו להסתמך עליו בפיתוח המערכות והאתרים שלהן, ותואם לסטנדרטים – כך שיהיה קל לחפש בו.

כרום ופיירפוקס קיבלו בברכה את תקן ה HTML5 המתהווה והן משפרות את התמיכה בו ללא הרף. מייקרוסופט משקיע הרבה מאמצים בשנתיים האחרונות בתאימות לתקן – אך היא עדיין משתרכת מאחור. כאשר מייקרוסופט תשחרר את IE10 – דפדפן שהשקיעה בו המון, הוא עדיין יהיה במקום האחרון בתמיכה ב HTML5. זה עוד לא הכל:

1. מייקרוסופט משחררת דפדפנים לאט. לאחרונה עדכנה את המדיניות שלה לעדכון פעם בשנה – צעד מהפכני מבחינתה. אולם, פיירפוקס וכרום משחררים גרסה כל 6 שבועות, והמשתמשים שלהם משפרים את יכולות הדפדפן שלהם כל הזמן. בין שחרור גרסה לגרסה של מייקרוסופט – משתמשי כרום וFF יעדכנו את הדפדפן שלהם 9 פעמים בממוצע ויהנו במשך תקופה מעוד ועוד תמיכה ב HTML5. 
תאימות של דפדפנים ל HTML5. מקור: html5test.com

2. בעוד כרום ופיירפוקס מעדכנים את גרסת הדפדפן אוטומטית, IE יתעדכן רק בעקבות הסכמה מפורשת של המשתמש.
בנוסף לזאת, IE מציבה קשיים בעדכון של גרסאות חדשות: אם אתם רוצים את IE9 עליכם להיות בעלי Windows Vista SP2 ומעלה. עבור IE10 תאלצו להיות בעלי Windows 7 ומעלה.

הווה אומר: משתמשי Windows XP, שהם עדיין רוב משתמשי ה Windows בעולם, לא מסוגלים לשדרג ל IE9 – הדפדפן הראשון של מייקרוסופט שניתן לייחס לו תמיכה סבירה ב HTML5. מצד שני, אין להם בעיה להשתמש בגרסאות האחרונות של כרום או פיירפוקס – מה שמצביע שההחלטה של מייקרוסופט נובעת משיקולים עסקיים. נראה שIE נדרש \"לדחוף\" שדרוגים של מערכת ההפעלה Windows, ואינו חופשי להתחרות בצורה \"חופשית לחלוטין\" מול הדפדפנים האחרים.

קצב השדרוג של גרסאות IE מול גרסאות כרום – הבדל דרמטי וקריטי. מקור: ArsTechnica

אם משווים את התמיכה ב HTML5 עבור ה\"משתמש הממוצע של כרום\" מול תמיכה ב HTML5 עבור ה\"משתמש הממוצע של IE\" הפער הוא אדיר. הרכיבו את שני התרשימים האחרונים בכדי להבין את גודל הפער.

תופעת לוואי נוספת של הקושי של משתמשי IE בלשדרג את הדפרפן שלהם היא שעל מפתחי מוצרי הווב לתמוך ב 4 (ובקרוב 5) גרסאות שונות של IE, בעוד בכרום או פיירפוקס הצהרה מקובלת היא \"גרסה אחרונה בלבד\". אפילו SharePoint של מייקרוסופט אמצה מדיניות זו. לא פלא שמפתחים רבים מתוסכלים מהתמיכה בדפדפן IE.

יש פה משהו לא הוגן כלפי מייקרוסופט: התמיכה של IE בגרסאות ישנות נובעת מלקוחותיה שדורשים זאת. מייקרוסופט מחויבת לתמוך בכל מוצריה 10 שנים מרגע ששוחררו. ארגונים המפתחים תוכנות ארגוניות (בניהם גם SAP) לא רוצים לבצע בדיקות, כל 6 שבועות, שהתוכנה עובדת שלהם כמו שצריך. בפעמים רבות מדובר ב\"מסכים\" ישנים שאף אחד לא נגע בקוד שלהם במשך שנים – אך הם עדיין שימושיים. גרסה יציבה וידועה של הדפדפן חוסכת מכותבי התוכנה את הצורך בבדיקות רגרסיה מול גרסאות חדשות, ומהלקוח את מפח הנפש כאשר משהו לא יעבוד.
ולמה שמשהו לא יעבוד? חחחחח….. זו שאלה מצחיקה. IE6 למשל, הוא רחוק למדי מהסטנדרטים. עצם המעבר לתמיכה בסטנדרט עשויה לגרום לקוד הישן, הלא סטנדרטי, להפסיק לעבוד.
התמיכה של IE אחורה היא חרב פיפיות: ארגונים רבים לא נוטשים את IE בגלל התמיכה הזו, ומצד שני התמיכה הזו מקשה על IE להפוך לסטנדרטי ולהתקדם קדימה.

אם כן, מה האלטרנטיבות של מייקרוסופט? מה היא יכולה לעשות?
למוזילה יש תוכניות לספק \"גרסה יציבה\" של FF – מה שייקרא ESR, שתעודכן כל שנה – בדיוק לצרכים אלו. גרסה שתוכל לחיות side-by-side על אותו המחשב עם הגרסה העדכנית ביותר ולשרת שימוש בתוכנות ארגוניות ישנות.
היו קולות שקראו למייקרוסופט לנקוט גישה דומה, אך לא שמעתי אף שמועה על רמז לתגובה מצידה של מייקרוסופט. חבל מאוד.

Internet Explorer 10
אז אולי למייקרוסופט לא יהיה את הדפדפן הנפוץ או הטוב ביותר בשוק – מה הבעיה?

  • פגיעה במנוע החיפוש Bing. גם כאשר הוא מנוע החיפוש המסופק כברירת מחדל ב IE, משתמשים שונים מחליפים אותו ל Google. פחות חיפושים => פחות הכנסות מפרסום.
  • מוצרים רבים של מייקרוסופט הם מוצרי ווב. למשל: Office 365 ו Azure. הבעלות על דפדפן, והיכולת לקדם \"סטנדרטים\" בדפדפנים הם רוח גבית שמסייעת לשלמות של פתרונות הווב של מייקרוסופט. מגמה של אתרים שיפסיקו לתמוך ב IE, אם תהיה כזו, תפגע קשה ביכולת של מייקרוסופט לקדם מוצרים בעזרת הדפדפן.
  • Windows 8 הופך להיות מבוסס ווב ו JavaScript. השינוי הארכיטקטוני הגדול של מייקרוסופט ב Windows Vista (שהיה אסטרטגי, אך לא עניין את המשתמשים) היה לעבור ל Kernel מצומצם יותר ולהפוך את ה CLI (ה virtual machine של .NET) לסביבת ההרצה העקרית של Windows. חזון יפה ושאפתני.
    אבל מאז מחשבי הטאבלט הפכו למציאות ארגונית בה למייקרוסופט אין כרגע נוכחות. ההשקעה בפתרונות התלויים ב.NET ולא יכולים לרוץ על מחשבי טאבלט של אפל או אנדרואיד היא החלטה מגבילה למדי עבור ארגונים רבים. מייקרוסופט נאלצה להתכופף ברגע האחרון ולהפוך את JavaScript ו HTML5 ל \"First Class Citizens\" של Windows 8, אולי אפילו על חשבון טכנולוגיות .NET (נוכל לדעת זאת עם הזמן). הדבר העצוב עבור מייקרוסופט הוא ש IE10 שיתמוך באסטרטגיה הזו עתיד להיות בעת השקתו דפדפן בינוני למדי – יחסית לשאר הדפדפנים הזמינים [ג].

הגיע הזמן שמייקרוסופט תבין שאם היא רוצה בעלות על דפדפן מרכזי היא צריכה לשחרר את IE, ולאפשר לו להתחרות בפני עצמו, מבלי לקדם את Windows או מוצרים אחרים של החברה. אפשרות אחרת היא לקנות את קרן מוזילה – Opera תמכר כבר לפייסבוק – כך נראה.

שיהיה להם בהצלחה!

—-

קישורים רלוונטיים:
ההיסטוריה של אינטרנט אקספלורר (מפורט)

—-

[א] ההערכה שאני מכיר היא שבתוך ארגונים IE מהווה בערך 70% מסך הדפדפנים. זוהי הערכה פנימית ששמעתי במסגרת העבודה. אין לי מקורות חיצוניים ע\"מ לחזק אותה.

[ב] כיום, כשתמיכה בסטנדרטים היא פופולארית ואנו רגילים לנגח במייקרוסופט, לא מפליא למצוא ערך בוויקיפדיה כמו Internet_Explorer_box_model_bug

[ג] מייקרוסופט תטען אחרת, כנראה. אחד הגורמים שבהם מייקרוסופט מנסה \"למכור\" לנו את העליונות של IE10 היא בדיקות ביצועים של Canvas (כתיבה ישירה ל\"מסך\") ו WebGL. דפדפן IE אכן נהנה מיתרון בכל הנוגע ל Hardware Acceleration במערכות Windows – אך זה רק מימד אחד ולא כ\"כ קריטי לדעתי.

[ד] הדפדפן הראשון, אגב, נקרא WorldWideWeb ונכתב ב Objective-C – שפה לא-חדשה בעליל.

[ה] הנה תגובתה של מייקרוסופט. http://windowsteamblog.com/ie/b/ie/archive/2012/03/18/understanding-browser-usage-share-data.aspx.

מבוא מואץ ל JavaScript עבור מפתחי Java / #C מנוסים – חלק 1

למרות ששנים התעסקתי בתחום הווב, רוב הזמן עסקתי בצד-השרת. ההיכרות שלי עם שפת JavaScript הייתה חלקית: יצא לי לדבג קוד ולקלל את מי שכתב אותו – אך אף פעם לא כתבתי קוד ג'אווהסקריפט בעצמי. בחודשים האחרונים אני מתעסק לא מעט בצד הלקוח והרגשתי שיש לי חוסר להשלים. החלטתי ללמוד ג'אווהסקריפט – ומהר. אין לי הרבה זמן ודילגתי על קורס באורך שלושה ימים שהקצו לי ממקום העבודה. חיפשתי דרכי קיצור.אם אתם נמצאים במקום דומה, או שפשוט מעניין אתכם ללמוד כמה תובנות חשובות על השפה המוזרה והמבטיחה הזו בזמן קצר – זהו פוסט בשבילכם. בסופו, בשאיפה, תדעו יותר על ג'אווהסקריפט ותדעו שאתם בעצם יודעים פחות ג'אווהסקריפט ממה שחשבתם עד כה.

שייך לסדרה מבוא מואץ ל JavaScript ו jQuery

 

למה JavaScript?

חלקכם אולי עשוי לחשוב שג'אווהסקריפט היא היסטוריה ולכן – השקעה בלימוד השפה איננה פעולה משתלמת.
ג'אווהסקריפט אמנם איננה שפה חדשה (היא הופיעה ב95' ביחד עם ג'אווה) – אך בעוד ג'אווה בדעיכה, ג'אווהסקריפט תופסת תאוצה. אני רואה לכך כמה סיבות:

  • בעוד ה JVM של ג'אווה רץ על "כל שרת" – עובדה שסייעה לג'אווה להפוך למאוד נפוצה, ג'אווהסקריפט יכולה לרוץ על כל פלטפורמות ה JVM (בעזרת Rhino) ובנוסף – גם על דפדפנים ועל iOS -> שתי פלטפורמות אסטרטגיות שחשיבותן רק הולכת ועולה. תאהבו את זה או לא, אבל ג'אווהסקריפט היא שפת התכנות האוניברסלית ביותר שקיימת כיום.
  • ג'אווהסקריפט היא "מונופוליסטית": אין שפה אחרת שנתמכת ע"ג כל הדפדפנים החשובים.
    בניגוד ל JVM וה CLI שמריצים ByteCode ולא מודעים לשפה שבהם ה ByteCode נכתב (וכך נפתח פתח ל JRuby, סקאלה ועוד) JavaScript היא שפה מפוענחת (interpreted) והמנועים של ג'אווהסקריפט שפרוסים על הדפדפנים יודעים להריץ רק אותה.
  • ג'אווהסקריפט טובה לבניית UI. בניגוד לג'אווה שבמשך שנים ניסתה וניסתה – אך נכשלה, בג'אווהסקריפט ניתן לכתוב UI יפה ובצורה קלה. (על בסיס HTML ו CSS – כמובן).
  • לג'אווהסקריפט יש בסיס מתכנתים גדול. הרבה מפתחי #PHP, Ruby, C וג'אווה – יודעים גם קצת ג'אווהסקריפט. יש איזה ייתרון בלהיות שפה זקנה בת 17.
  • לג'אווהסקריפט אין הרבה מתנגדים. אין פה מלחמה בין אורקל למייקרוסופט, בין גוגל לפייסבוק וכו'. ג'אווהסקריפט נמצאת בעין הסערה.

ע"פ ה HTTP Archive, למשל, פרויקט שעוקב אחרת מגמות באתרי האינטרנט הגדולים, כמות הג'אווהסקריפט בשימוש באתרים שבמדגם זינקה ב 50% בשנה האחרונה בלבד.

כמה ג'אווהסקריפט יש בדפי אינטרנט של אתרים מפורסמים? הממ… זה גדל! מקור: pingdom.com

כיצד לומדים ג'אווהסקריפט?

יש 3 טעויות שמפתח ג'אווה ותיק עלול לעשות לגבי שפת ג'אווהסקריפט. אני, לפחות, עשיתי את כולן:

טעות מס' 1: "אני מכיר את ה Syntax". זהו C-Syntax. אני אסתדר Along the way.

המציאות: Java ו JavaScript דומים אחד לשני כמו "Car" ו "Carpet": בעיקר בשם.
הקוד הבא אכן נראה מוכר למדי:

for (i = 0; i< set.length; i++) {
  set[i].doSomething();
}

האם אתם יכולים לומר בוודאות באיזו שפה כתוב קוד זה? אני בספק.

אם אתם מדמיינים כך את הג'אווהסקריפט שתתקלו בו – אתם טועים. מהר מאוד תתקלו בביטויים כמו prototype, הסימן $ שמופיע המון, משתנים עם קווים תחתונים __ ובכלל – סגנון זר ולא מוכר. זהו אמנם C-Sytnax – אך יש בו מספיק אלמנטים לא מוכרים על מנת לבלבל אתכם לגמרי.

למשל, האם אתם יכולים להסביר מה עושה הקוד הבא (שכתוב ב C-Syntax)?

Function.prototype.bind = function(){
  var fn = this, args = Array.prototype.slice.call(arguments), object = args.shift();
  return function(){
    return fn.apply(object, args.concat(Array.prototype.slice.call(arguments)));
  };
};

טעות מס' 2: לחפש דוגמאות קוד והסברים באינטרנט.

המציאות: פעם סיפרתי איך שמם הטוב של האקרים נהרס בגלל הפצה של כלים פשוטים לפריצה – שהמשתמשים בהם לא ידעו כמעט כלום על Hacking באמת. ההאקרים קראו לאלה Script Kiddies – מריצי סקריפטים.
בעולם הג'אווהסקריפט יש תופעה דומה. המון ממשתמשי הג'אווהסקריפט הם לא מתכנתים מקצועיים – אלא משתמשים לא מקצועיים ש"בונים אתרי אינטרנט". אני קורא להם: ה-JS Kiddies.
התוצאה היא שיש המון חומר ברמה נמוכה באינטרנט, בפורומים ובכלל. אם תחפשו סתם כך בגוגל יש סיכוי גבוה למדי שתקבלו עצות חלקיות, תקראו tutorials שלא מגרדים את עומק השפה ותראו דוגמאות קוד לא מקצועיות.

קחו לדוגמה את האתר W3Schools – אתר reference לטכנולוגיות ווב המוכר. לאתר, מסתבר, אין שום קשר ל W3C והוא התבקש ע"י ה W3C, כמה פעמים, לשנות את שמו. מדוע?
האתר כולל שגיאות גסות בנוגע ל HTML, CSS וג'אווהסקריפט בכלל. אמנם הוא עושה רושם רציני – אך העובדות מדברות בשם עצמן. W3Fools – אתר שאוסף (חלק מ-) השגיאות וחוסרי הדיוקים של W3Schools, ממליץ למשל לחפש בגוגל עם "w3schools-", כלומר: רק תוצאות שלא כוללות את W3Schools. בהסתמך על הפופולאריות של W3Schools וכמות הפעמים שהוא מופיע בגוגל – זו עצה לא כל-כך רעה…

טעות מס' 3: "הבנתי. משהו פה לא עובד. נקרא את התיעוד הרשמי מקצה-לקצה כך שלא יהיו לנו הפתעות".

המציאות: כשלמדתי Java באמת הלכתי ל Spec – אך זו הייתה שפה ראשונה והייתי סטודנט צעיר. כשניסיתי לקרוא את התיעוד המומלץ של ג'אווהסקריפט – מצאתי את עצמי משתעמם מהר מאוד. רוב מה שכתוב שם הוא ברור מאליו למי שמכיר את ג'אווה או #C לעומק.

אני אנסה בסדרת הפוסטים הבאה לתת לכם מספיק Kick Start, על מנת להתחיל ולהכנס לנבכי ה JavaScript. אני מקווה שאצליח למצוא את האיזון בין "מובן" ל"לא משעמם".

אם אתם רוצים לכתוב בדפדפן, ידיעת ג'אווהסקריפט היא רק חלק מהתמונה. כנראה שתרצו ללמוד גם jQuery לעומק (סימן ה $ שהזכרתי קודם), קצת על ה DOM ולהכיר ספריות רלוונטיות ושימושיות.

בהמשך הסדרה אני עוסק ב jQuery, מקור מקיף לגבי ה DOM הוא DOM Enlightenment. עוד חומר על פיתוח ווב תוכלו למצוא באתר העברי אינטרנט-ישראל.

כמה הבדלים בסיסיים בין JavaScript וג'אווה:

הערה: אני מקצר וכותב "ג'אווה" בלבד, אך מה כתוב כאן רלוונטי באותה מידה ל #C.

Scope
בג'אווה, Scope נוצר ע"י סוגריים מסולסלים, יהיה זה משפט if, לולאת for או סתם סוגריים שהוכנסו בתוך הקוד.
בג'אווהסקריפט Scope נוצר רק על ידי פונקציה. הנה דוגמה להתנהגות הצפויה (מקור: javaScriptGarden):

function test() { // a scope
  for(var i = 0; i < 10; i++) { // not a scope
    // do something
  }
  console.log(i); // 10
}

Global Scope
מה שלא מוגדר בתוך ה Scope של הפונקציה – שייך ל Scope הגלובלי. דריסות הדדיות הן תקלה שכיחה.

// Defined in Global Scope
foo = '42';

// Defined in "current" scope. Either function or global
var foo = '42';

קצת יותר גרוע היא העובדה שאם הגדרתם משתנה בתוך פונקציה ללא המילה השמורה "var" – אותו משתנה יוגדר אוטומטית ב Scope הגלובלי.
שכחתם? התבלבלתם? בזמן Refactoring מחקתם את ה "var" – בעיה שלכם.

הנה דוגמה מרגיזה: כתבתם אפליקציה לניהול חתונות. נשיא וארה"ב ואשתו אישרו הגעה. הפקיד ראה הודעות Alert ברורות של אישור ההשתתפות על מסך-המחשב, אבל המקומות לא נשמרו והם נאלצו לאכול בעמידה (כלומר, הורי החתן נאלצו לאכול בעמידה – כמובן).

weddingParticipantsCounter = 100;

function acceptParticipation(name) {
  weddingParticipnatsCounter = weddingParticipantsCounter + 1;
  alert('Registration Accepted: ' + name);
}

acceptParticipation("Mr. President");
acceptParticipation("The First Lady");
console.log(weddingParticipantsCounter); // -> 100?!

האם אתם יכולים להסביר מה השתבש? [א]

איך מתמודדים עם pitfall שכזה שבנוי בתוך השפה? כלי וריפיקציה בשם JSLint יספק הזהרה, אם אתם עובדים ב IDE שמריץ אותו תוך כדי כתיבה – יש סיכוי שתצליחו להימנע מכמה תקלות. הבעיה ב JSLint (או חברו JSHint) הוא שההזהרות שהם מספקים נכונות רק ל 90% המקרים ואתם נשארים עם רשימה של Warnings לא מטופלים – גם כאשר יש לכם קוד נפלא.
CoffeScript היא דרך נוספת להתמודדות. הוא לדוגמא מוסיף var מאחורי הקלעים לכל הגדרה.

Hoisting
חשבתם שהדברים מסתדרים? שימו לב לכלל הבא: הקוד בג'אווהסקריפט לא ירוץ ע"פ הסדר שבו הוא נכתב.
אני חוזר: הקוד בג'אווהסקריפט לא ירוץ ע"פ הסדר שבו הוא נכתב.

הגדרות var והגדרות של פונקציה, רצות לפני כל שאר הקוד. זה כאילו ה interpreter מחפש את כל ההגדרות הללו ומעביר אותן לראש ה scope הנוכחי, ורק אז מריץ את הקוד. תהליך זה נקרא Hoisting.
Hoisting הרבה פעמים עוזר, וברוב המקרים הגדול לא יהיו איתו בעיות. אבל ברגע שהבעיות יקרו, הן יהיו מאוד קשה לאיתור. עצם העובדה שניתן לכתוב הרבה קוד שעובד כהלכה ללא המודעות לתהליך ה hoisting – מטשטשת את החושים לסכנות שהוא מציג.

התבוננו על דוגמת הקוד הבאה:

var n = 1;

function foo() {
    if (false) { var n = 10; }
    console.log(n);
}

foo();

?מה אתם מצפים שתהייה התוצאה שתכתב ללוג?

זו כמובן דוגמה מופשטת שיכולה לתאר מצב אמיתי ומורכב הרבה יותר. דמיינו את הקושי לאתר תקלות שכאלו בקוד של עשרות של שורות עם לוגיקה מורכבת.אני מניח שהעובדה שללוג נכתב הערך "undefined" – עלולה להיות מבלבלת. "undefined" הוא ה null של ג'אווהסקריפט (יש גם null, אבל לא משתמשים בו הרבה. הוא כמו "ערך נוסף" שמשתמשים בו בכמה מקרים מסוימים – אך כ"קונבנציה". נראה שניתן היה להשתמש ב "undefined" במקרים אלו באותה המידה [ב]).

הקוד שבעצם רץ, לאחר פעולת ה hoisting, הוא זה:

var n;

function foo() {
    var n;
    if (false) { n = 10; }
    console.log(n);
}

n = 1;
foo();
הגדרת המשתנה n, גם בתוך הפונקציה, עולה למעלה. זכרו שהסוגרים המסולסלים של משפט ה if לא מגדירים Scope חדש. כחלק מחוקי ה hoisting, ההשמה נשארת במקומה.
n מוגדר ב scope של הפונקציה ולכן הוא "מחביא" את n שהוגדר ב global scope.
כיוון שהתנאי "false" לא מתרחש במקרה זה, n נשאר undefined עד לנקודה בה הערך נכתב ללוג.
מה עושים?
שומרים במשמעת ברזל על הכלל הבא:
  • כל הגדרות ה var וה function יהיו תמיד בראש ה scope הנוכחי, אם זה הקובץ (גלובלי) או הפונקציה.
אחד הטיעונים שאני זוכר שהועלו כנגד שפת פאסקל הוא "למה אני צריך להגדיר את כל המשתנים בראש הפונקציה? למה הקומפיילר לא יכול לעשות את זה בשבילי?!". על טיעון זה בלבד אני זוכר כמה אנשים שהתרחקו מהשפה.
הכלל של הגדרת משתנים מראש הוא מובנה בשפה – ומתכנתים לומדים אותו בשיעורים הראשונים על השפה.בג'אווהסקריפט ניתן להגדיר משתנים בכל מקום – רק אחרי חודשים רבים של עבודה בשפה מגיעים להבנה שפשוט לא כדאי. השפה לא מספקת שום אזהרה או עצה. בכל זאת, לא שמעתי מתכנת ג'אווהסקריפט אחד מתלונן על הנושא הזה.

מה ההבדל? האם יכול להיות שההבדל הוא שבפאסקל נתקלים בעניין אחרי חצי שעה (אפס השקעה אישית) ובג'אווהסקריפט אחרי חודשים של השקעה אישית? אחרי שיש לכם כבר קוד ולמדתם כמה דברים?
האם שווה "למכור תמונה יפה" ולהשאיר את הצדדים הפחות יפים לאח"כ?

אם כן – זה יכול להיות Case Study טוב ב Pre-Sale. אני מניח שלא מעט תוכנות ארגוניות נהנות מהמנגנון הזה.

סביבת הרצה לג'אווהסקריפט אליה ניתן לגשת בקלות
כמפתחים מנוסים, אתם בוודאי יודעים שאם רק תקראו על שפת תכנות מבלי לנסות אותה – הידע לא יושרש היטב. חשוב "ללכלך את הידיים".

אני יודע (ע"פ סטטיסטיקות של Google Analytics) שאם אתם קוראים את הבלוג הזה יש סיכוי של 50% שאתם משתמשים בכרום, ועוד כ 20% שאתם משתמשים ב FireFox. לשני הדפדפנים הללו יש סביבת פיתוח לא רעה בכלל לג'אווהסקריפט שניתן להתחיל להשתמש בה מיד. אם אתם עדיין תקועים עם IE – השיגו לכם כרום. הגיע הזמן.הנה דוגמא פשוטה כיצד להריץ קוד ג'אווהסקריפט אם אתם רצים בכרום. אתם יכולים לעשות זאת מבלי לאתחל את הדפדפן. פשוט פתחו טאב חדש, לחצו על הכפתור הימני של העכבר בתוך הדף, בחרו את "Inspect Element" – כניסה מהירה לכלי הפיתוח של כרום, עברו ל Console והנה יש לכם Interpreter ג'אווהסקריפט איכותי:

הנה אני מקליד בו איזו פיסת קוד:

יכולת שאני אוהב היא להתבונן על אובייקטים בתוך ה console בכל פעם שהם חוזרים כערך. למשל אנחנו רואים שלאובייקט שיצרנו יש משתנה (סודי) בשם __proto__. הממ… מעניין מה זה אומר…

אובייקטים ופונקציות


Object Literal
{};

.כך יוצרים בג'אווהסקריפט אובייקט. זהו אובייקט ריק

בפועל אובייקט הוא רשימה של תכונות:

var myObj = { a: "Hello", b: "World" };
אם התחביר נראה לכם מוכר, נסו להיזכר מהם ראשי התיבות של JSON. הא!כבר נתקלנו בפונקציות, אך יש כמה עובדות חשובות נוספות שכדאי להכיר לגביהן.

פונקציות הן אובייקטים
בג'אווהסקריפט, פונקציות הן אובייקטים לכל עניין ודבר. על כן, אין לי מניעה לכתוב את הקוד הבא:

function foo(text) { console.log(text); }
foo.x = 4;
foo(foo.x);

שידפיס כמובן את הערך 4.

Anonymous Functions
ג'אווהסקריפט בדפדפן היא שפה עשירה מאוד בשימוש בevents ולכן התחביר של Anonymous Functions הוא קצר ונוח. לדוגמה:
obj.doSomething(function(event) { console.log(event.getMessage()); });
הדרך המומלצת להגדרת פונקציות בג'אווהסקריפט היא להגדיר פונקציות אנונימיות ולבצע השמה למשתנה:
var foo = function(text) { console.log(text); };
בלינק זה תוכלו למצוא כמה דוגמאות מה יכול לקרות לכם אם לא תעשו זאת (מוהא-הא-הא!).
על מנת למנוע דריסה של פונקציות, אפשר להשתמש ב namespace:
var myNS = myNS || {}; // if namespace myNS exists - use it, else create a new namespace.
myNS.foo = function(text) { console.log(text); };

Closure

קלוזור הוא מונח שבוודאי שמעתם עליו, או שתשמעו עליו מיד שתתחילו להתעסק בג'אווהסקריפט. Closure בג'אווהסקריפט הוא Scope בתוך Scope, ומכיוון שבג'אווהסקריפט scope מוגדר רק ע"י פונקציה – הרי Closure הוא פונקציה בתוך פונקציה.

כאשר יש פונקציה בודדת, המשתנים שלה ימחקו מייד לאחר הרצת הפונקציה:

function simpleFunction() {
  var x = 4;
}
// x no longer exists
כאשר יש לי פונקציה פנימית, בתוך הפונקציה, שקוראת למשתנים – הם ישארו לחיות לעד. אני מנחש שזה עניין של pointer counting. הנה דוגמה:
function Counter(start) { // closure
  var count = start;
  return function() { // function with scope
      return ++count;
  }
}

var c = Counter(4);
// count still exists
c(); // 5
c(); // 6

המשתנה c מחזיק reference לפונקציה הפנימית של Counter, והיא מצידה מחזיקה reference למשתנה count – וכך הוא נשמר בחיים.

בואו נסתכל בדוגמא לבעיה שיכולה להיפתר ע"י שימוש ב Closure.

בדוגמת קוד תמימה זו, אני משתמש ב anonymous function מהסוג שהזכרנו קודם לכן על מנת לממש Listener. זוהי פעולה נפוצה למדי בג'אווהסקריפט. אני מגדיר פונקציה פשוטה למדי שתכתוב לערכים לlog.
התוצאה הצפויה היא, אם כן, ספירה מ 1 עד 15 ל log.

var listeners = []; // array

// fill up some listeners
for (var i = 0; i < 15; i++) {
  listeners.push(function() { console.log(i); });
}

// trigger an event to all listeners. Each one counts.
for (var j in listeners) {
  listeners[j](); // execute
}
התוצאה בפועל היא 15 פעמים המספר "15".
הסיבה לכך היא כזו: הפונקציה שנוצרת בתוך לולאת ה for מתייחסת למשתנה i, אבל i הוא משתנה בסביבה הגלובלית. נזכיר שסוגריים מסולסלים לא מייצרים scope. בנוסף – הפונקציה אינה מחושבת בזמן ההגדרה, אז בפועל נוצרות לנו במערך ה listeners חמש עשר עותקים של פונקציה שתוכנן הוא (console.log(i.כיוון שהן מופעלות רק בסוף קטע הקוד, i שהוא משתנה גלובלי – בעל הערך 15, כך שיודפס 15 פעמים הערך 15.
גם יצירה של 15 פונקציות בזיכרון הוא בזבוז לא קטן שהיינו מעדיפים להימנע ממנו.

הדרך לפתרון היא להוסיף Closure שישמור (או "יקפיא") את ערך המשתנה i, עבור הרגע בו הוגדרה הפונקציה:

var listeners = []; // array

function eventHandler(i) { // outer function = closure
  return function() { // inner function
    console.log(i);
  }
}

// fill in the listeners (syntetic)
for (var i = 0; i < 15; i++) {
  listeners.push( eventHandler(i) );
}

// trigger an event to all listeners. Each one counts.
for (var j in listeners) {
  listeners[j](); // execute listener
}

בדוגמה זו, הפונקציה eventHandler מבוצעת בתוך הלולאה. הערך i עובר אליה כפי שהוא, ואז נלכד "לנצח" בתוך ב closure. טוב, לא ממש לנצח – אולי עד שנגלוש לדף ווב אחר.

הפונקציה שנשמרת במערך listeners היא כבר הפונקציה הפנימית והרצתה תגרום לכתיבת הערך המצופה, קרי 0 עד 14.

כיצד ניתן להבטיח שלא תפספסו מקרים פשוטים שכאלו? אם ניחנתם בתסמונת אספרגר – הסיכויים שלכם להתבלבל בפרטים טכניים שכאלו היא קטנה למדי. בכל מקרה אחר – אתם יכולים להשתמש ב JSLint שייתן אזהרה ברורה. אומרים שעם הותק בג'אווהסקריפט הטעויות הללו הולכות ונעלמות – אני עוד לא הגעתי לשם.

שימו לב שיצרנו פה מבנה בעל מורכבות, על מנת לרתום את ג'אווהסקריפט לצורכינו.מפתחי OO בטח יזהו פה את הפוטנציאל בייצוג אובייקטים. בפוסט ההמשך אני מתכוון להמשיך ולהציג עוד כמה מבנים כאלו – עבורי ההתמחות בהן היא הפער התפיסתי הגדול במעבר מג'אווה לג'אווהסקריפט.

מקווה שנהניתם!

פוסט ההמשך בו אדבר על מבנים בג'אווהסקריפט ומשמעותם.

[א] קצת אכזרי, אך זו מהמציאות: weddingParticipnatsCounter = weddingParticipantsCounter + 1. ג'אווהסקריפט זיהה משתנה לא מוכר ובמקום להטריד את המתכנת – טרח והגדיר אותו בשבילו. איזה יופי!
IDE טוב היה מספק value highlighting שאולי, היה יכול לעצור מוקדם את התקלה.

[ב] האם זו טעות תכנונית שתעלה למשק העולמי 2 מיליארד דולר?